מה הם החיים בעצם 

רובנו חיים את היום יום במרוץ מטורף אחרי הישגים והספק, ממוקדים במטרות שהצבנו לעצמו עם מבט לעתיד, ולא עוצרים רגע לחשוב מה הם החיים בכלל ואיך אנחנו יכולים לחיות וליהנות מהדרך עצמה.

זה חשוב להציב מטרות, זה חשוב גם להביט קדימה אך זהו רק הכיוון. וכשנגיע לשם תוצב מטרה אחרת וכך כל החיים. לפיכך המטרה אכן צריכה לכוון אך אנו צריכים לחיות את הדרך, ליהנות ממנה ולהיות גמישים באשר למה שקורה בדרך ושמכוון אותנו לשפר ולהתקדם.

לפעמים אנחנו גם כביכול מחכים למשהו גדול, משהו מיוחד שיקרה ומנסים ומתאמצים להגיע למשהו שייתן את התחושה הזאת, כשלמעשה החיים עצמם הם הדברים הקטנים של היום יום. החיים זה לחכות בתור בבית מרקחת וללכת חצי שעה על חוף הים רק כדי ליהנות מהאוויר, ולרחוץ את הכלים בכיור, ולקלח את הילדים ולשבת על הספסל בגן וכל הדברים הקטנים שאו שאנו לא מוצאים זמן אליהם, או שהם נראים לנו בזבוז זמן. אז שום דבר שאנחנו עושים ונהנים ממנו אינו בזבוז זמן ושום דבר מהדברים הקטנים שמרכיבים את היום יום אינו בזבוז זמן, אלה הם החיים, ולא רק אותם דברים הרי גורל או שאנו חושבים שהם החשובים שאנחנו עושים, כמו עבודה ולימודים ולקחת את הילדים לחוג שמפתח אותם וכדו'.

כל הדברים הקטנים שאנחנו למעשה מתייחסים אליהם כאל דברים שצריך לעשות כמו לנקות ולסדר וללכת לבקר את המשפחה וכדו' הם בעצם החיים עצמם. החיים מורכבים מכל אותם דברים קטנים וכולם חשובים. כולם דברים שעוזרים לנו לחיות או משמשים אותנו בחיינו.

לפעמים אנחנו מחכים שהילדים יגדלו, לפעמים שנקבל את המשרה הנחשקת, לפעמים שתסתיים הבנייה של הבית שאנחנו בונים או שנעבור לדירה יותר גדולה ואנחנו מחכים ומחכים ומפספסים את היום יום והדברים שאנחנו כל כך יכולים ליהנות מהם אם רק נסתכל עליהם כחשובים ונבין שהם החיים עצמם.

אז יהיו כאלה שיטענו, ויש בזה משהו, שאנחנו עובדים המון שעות ויש לנו בית וילדים קטנים וחובות ואנחנו רוצים גם לראות טלוויזיה וגם לקרוא וגם יש ללכת לקניות אז למי יש זמן לעזאזל לשבת על ספסל בגן או ללכת חצי שעה של כיף בים. אז נכון, היום קצר בייחוד כשצעירים, ויש מה לשפר בתנאי השכר במדינה וכלכלית לא קל לרובנו, אך אנו אדונים של הזמן שלנו וגם של החיים שלנו בגדול. אנחנו קובעים את סדרי העדיפויות. חלקנו יכול לוותר על חלק מהמותרות תמורת פחות שעות עבודה. וכולנו יכולים להחליט שלפחות על הזמן שלנו אנחנו נהיה האדונים. יש הרבה אפשרויות כיום, יש קניונים ויש שפע בילויים ויש שפע חוגים לילדים אך אנחנו יכולים לבחור מה אנחנו רוצים וכמה, מבלי להרגיש שפספסנו משהו.

כשאנחנו הולכים לסופר יש מבחר של עשרה או עשרים סוגי שמפו. אנחנו בוחרים אחד ולא מרגישים שפספסנו את ה-19 אחרים. ככה אנחנו צריכים להתייחס לשפע של החיים. השפע הוא שיהיה יותר מבחר לכולנו. אנחנו ממש לא חייבים לעשות. בכלל כל מה שאנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו חייבים שולט בנו במקום שאנו נשלוט בו. אנחנו חייבים לטובתנו ובכיף לאכול, לשתות, לעבוד ולתת לעצמנו קצת פינוק לגוף ולנשמה וכן לשמור על היגיינה סבירה בבית. כל השאר אנחנו לא חייבים. אנחנו לא חייבים לנקות כל הזמן, אנחנו לא חייבים לשלוח את הילד לשניים שלושה חוגים ובטח לא בגיל ינקות, אנחנו לא חייבים חדר לכל ילד בוודאי לא בגיל הרך, אנחנו לא חייבים מכונית חדשה, אנחנו לא חייבים לראות שום תוכנית בטלוויזיה, אנחנו לא חייבים לקנות לנו ולילדים שפע של בגדים ודברים ואנחנו לא חייבים ללכת לשום הצגה, סרט, ביקור משפחתי וכדו'.

כל פעם שאנחנו מרגישים שאנחנו חייבים ואנחנו מרגישים סוג מסוים של מתח עם זה אנחנו צריכים לעצור ולשאול את עצמנו אם אנחנו באמת חייבים ולמה. ולהשתדל לעשות יותר מה שאנחנו רוצים. אין לנו סיבה להיות בתחרות עם אף אחד ואין לנו סיבה להרגיש שפספסנו משהו שלא הספקנו. אנחנו אמורים ליהנות ממה שאנחנו עושים ולסיים את היום בהרגשה שהיום נהנינו ועשינו דברים שהם חשובים בשבילנו בלבד. ובטבע אין דבר כזה שאנחנו נעשה משהו שיעשה לנו טוב והוא יהיה רע לאחרים, ואם אחרים מקטרים סימן שיש להם איזו בעיה שהיא שלהם.

פעם שמעתי דבר מאד חכם. כשאנחנו מזדקנים אנחנו לא מצטערים על הדברים שעשינו. אנחנו מצטערים על הדברים שלא עשינו, ואלו יכולים להיות או דברים שהיו חשובים לנו אך אף פעם לא מצאנו את הזמן לעשותם או דברים שרצינו לעשות ולא היה לנו האומץ והביטחון לעשות. תחשבו על זה.